מצבים-ומחלות-המתבטאים
מידע לציבור רופאי שיניים כלליים
  • מצבים ומחלות המתבטאים כפיגמנטציות בחלל הפה 

    Conditions and diseases that manifest as oral pigmentations

    פרופ׳ מרילנה ורד

    את שינויי הצבע בחלל הפה וסביבו ניתן למיין לשתי קבוצות עיקריות: נגעים בודדים ונגעים מרובים/מפושטים. שינויי הצבע יכולים לנבוע מיצירה מוגברת של חומר פיגמנט של הגוף, כגון מלנין, המוסידרין, בילירובין, או כתוצאה מחומר זר ששוקע ברקמות ומשתקף דרך הרירית. לרוב, שינויי הצבע מייצגים מצבים לא מזיקים ושפירים אולם ישנם מקרים שהם עלולים לייצג מחלה ממארת או מצב סיסטמי מסכן חיים. רופא השיניים עשוי להיות המטפל הראשון לראות ולאבחן נגעים אלה ובאחריותו להפנות את המטופלים לקבלת טיפול מתאים.

    פיגמנטציות בודדות

    Oral melanotic macule: כתם מלנוציטארי חום ושטוח הנוצר מעודף יצירה של מלנין והוא המקבילה לנמש שעל פני העור. נוטה להופיע על השפתיים והחניכיים. הנגע אסימפטומטי ואין לו נטייה לעבור טרנספורמציה ממארת.

    נבוס: נגע לא שכיח בחלל הפה. זהו נגע מלנוציטארי מורם מעט מעל פני השטח, ללא נטייה לקבוצת גיל מסויימת. כתלות בכמות המלנין ובקרבתו לפני השטח, הצבע נע בין חום לכחלחל. המיקום הנפוץ ביותר הוא בחיך.

    מלנומה: נגע מלנוציטארי ממאיר נדיר בחלל הפה, בעיקר במבוגרים (מעל גיל 40 שנה). המיקום הנפוץ ביותר הוא החיך והחניכיים. בהסתמך על המראה בלבד, לא ניתן לא הבדיל בין מלנומה לנבוס או אפילו ל – oral melanotic macule ולכן הגישה הטיפולית הנכונה ביותר היא להוציא כל נגע פיגמנטוזי, בעיקר אם הוא בחיך ולשלוח אותו לבדיקה מיקרוסקופית. בעת האבחנה של מלנומות בחלל הפה, לרוב הגידול כבר בשלב מאד מתקדם כולל גרורות לאיברי גוף אחרים וסיכויי ההישרדות של החולים מאד נמוכים.

    קעקוע אמלגם (amalgam tattoo): זהו שינוי הצבע הנפוץ ביותר בחלל הפה שנגרם בעקבות החדרת חלקיקי שחזור אמלגם  בעת עקירת שיניים, עבודה על שיניים שבהן שחזורי אמלגם ישנים או ליטושם. מיקומו של נגע זה בסמוך לאיזורים עם שחזורי אמלגם. קעקועי אמלגם נראים ככתמים אפרפרים שלא צפויים לשנות את מראם עם הזמן. מעצם היותם נגעים בודדים של שינוי צבע, בעיקר במיקום בחניכיים או בחיך, יש לשקול הוצאה שלהם על מנת לשלול אפשרות שמא הנגע הוא מלנומה.

    פיגמנטציות מרובות/מפושטות

    physiologic pigmentation: זו הסיבה הנפוצה לפיגמנטציה מלנוציטארית מרובה/מפושטת של ריריות חלל הפה, נפוצה במיוחד בקרב אנשים כהי עור, ולעיתים רחוקות תאובחן גם בקרב אנשים בהירי עור. קלינית שינויי הצבע הם מקולריים, דיפוזיים בעיקר בחניכיים אבל יכולים להימצא בכל אתר אחר בחלל הפה אבל. המצב אינו מלווה בתלונות כלשהן (מלבד אולי הפרעה אסטטית) ואין צורך בטיפול כלשהוא.

    smoker's melanosis: פיגמנטציה מלנוציטארית בעיקר בחניכיים של השיניים הקדמיות בלסת התחתונה הקשורה להרגל של עישון טבק.

    מצבים סיסטמיים/תסמונות הקשורים בהיפרפיגמנטציה מלנוציטארית: פימנטציות מפושטות בעיקר בשפתיים וסביב הפה (פחות בתוך חלל הפה עצמו) בילדים/מתבגרים דורשים ברור ל - Peutz-Jegher Syndrome (Hereditary Intestinal Polyposis), שמתאפיין גם בפוליפים במערכת העיכול, אשר לעיתים יש צורך לטפל בהם כירורגית. נגעים מלנוציטאריים על פני העור ולעיתים רחוקות גם בחלל הפה ביחד עם גידולים שפירים על פני העור/ריריות של מערכת העצבית ההיקפית (נוירופיברומות) ועם התבגרות מינית מוקדמת יכולים להצביע על תסמונת של McCune-Albright, שהסכנה הטמונה בה הוא התמרה ממארת של הנורופיברומות. גם מצב של תת-פעילות בלוטת יותרת הכיליה (מחלת Addison) מתאפיינת בהתכהות כללית של העור והופעת איזורים מקולאריים היפרמלנוטיים בריריות חלל הפה ביחד עם סימנים וסימפטומים כללים של ירידה במשקל, ירידה בלחץ הדם, חולשה ועוד. 

    פיגמנטציית יתר כתוצאה משימוש בתרופות: קבוצת התרופות ששימוש ממושך בה הוא בדרך כלל קשורה כיום להופעת פיגמנטציות בחלל הפה היא ה- antimalarials ומתאפיינת בצביעה חומה דיפוזית בחיך. תופעה דומה מתקבלת  כתוצאה מנטילה של קוקטייל התרופות לטיפול בחולי AIDS. טיפול ממושך באקנה בנגזרת של טטראציקלין, מינוציקלין, עלול להביא לצביעה של החיך והחניכיים בעקבות יצירה מוגברת של מלנין בשילוב עם שקיעה התרופה או תוצרי פרוק שלה בתוך עצמות הלסתות ושורשי השיניים. 

    פיגמנטצית מפושטת שלא ממקור של מלנוציטים: שטפי דם כתוצאה מטראומה מכנית בחלל הפה, כמו גם בעור, משתקפים דרך הרירית בצבעים של אדמדם-חום, ירקרק-כחלכל וצהבהב בהתאם לזמן שעובר מהטראומה ולמצב פרוק פיגמנט הדם, מולקולות ההוגלובין. במצב של צהבת זיהומית או חסימתית העור והריריות של חלל הפה, בעיקר רצפת הפה ורירית הלחיים, ידגימו גוון צהבהב כתוצאה מכניסת הבילירובין למערכת הדם.